דניאלה ויסברג : שנינו בני 28. גדלתי במרכז העיר שיקגו. תמיד הייתי סוג של נרקומן חדשות - כשגדלתי בשיקגו, באמת קשה לא להיות מעורב בפוליטיקה, אז זה היה חלק גדול מהשיחה שלנו בשולחן האוכל וזה גרם לי להתעניין במה שקורה בגיל ממש מוקדם. נסעתי ממש מחוץ לבוסטון לקולג', לטופטס, ללמוד לימודים אמריקאים ואנגלית. לאחר שסיימתי את הלימודים, הלכתי לעבוד ב-NBC News בוושינגטון הבירה במשך כשנתיים, ולאחר מכן, עברתי לניו יורק ועבדתי עבור MSNBC. ואז הפכתי לשותפות עם קרלי - אבל בעצם נפגשנו לומדים בחו'ל בקולג', ברומא!
קרלי האריה : ועד אז, למעשה התמחינו עבור חלק מאותם אנשים, אבל לא באותו זמן. אז דרכינו הצטלבו מספר פעמים לפני שהפכנו לחברים ולבסוף שותפים לדירה.
אבל גדלתי בניו יורק, במנהטן. כל בוקר, ההורים שלי קיבלו את ניו יורק טיימס וה וול סטריט ג'ורנל נמסר ואני עדיין זוכר את צליל הנייר כשהורידו אותו מחוץ לדלת. אבל אף פעם לא הרשו לנו לגעת בעיתון עד אחרי שאבא שלי עבר עליו, אז אנחנו בדרך כלל קוראים את העיתונים בלילה, כשהוא חוזר הביתה מהעבודה. ואני צפיתי תוכנית היום כל בוקר במשך כל ילדותי כשהתלבשתי והתכוננתי לבית הספר. הייתי ילד מאוד מיודע ומאוד התעסק בחדשות טלוויזיה, אז כשעברתי לפנסילבניה לתואר ראשון, בסופו של דבר למדתי מדעי המדינה, קולנוע וכתיבה יצירתית מודרנית. לאחר סיום הלימודים, הלכתי לעבוד עם CNBC בניו ג'רזי. לאחר מכן, עברתי ל-MSNBC כשאני עושה סרטים תיעודיים ואז הגעתי ל-NBC ב-Peacock Productions.
באיזה ברונזר קים קרדשיאן משתמשת
דניאל : שנינו גדלנו כשהחדשות הן חלק מאוד מהחיים שלנו. בשבילי, צופה 60 דקות תמיד הייתה מסורת של יום ראשון בערב בבית שלנו כשגדלנו - היינו אוכלים ארוחת ערב עם סבא וסבתא שלי ואז צופים בזה ביחד. ואבא שלי היה נרקומן חדשות, תמיד קורא את שיקגו טריביון ו שיקגו סאן טיימס ותמיד יש לו חדשות בכבלים - הוא צופה גם בפוקס וגם ב-MSNBC רק כדי להבין את שני הצדדים של מה שקורה. אז כשגדלתי, להיות מעודכן היה משהו שציפו ממני כדי שאוכל להשתתף בשיחות האלה. ואז, כמובן, זה הפך לחלק מהעבודה שלי.
קרלי : אני חושב שההורים שלי, במיוחד אמא שלי, באמת החדירו כמה חשוב להיות מעוגל היטב וזה באמת עיצב אותי. אמא שלי אמרה לי פעם שזאת אחריות שלי לקרוא ספרים ולקרוא היטב, שהיא אף פעם לא רצתה לשמוע שאני משועמם. בנוסף, אהבתי את הרעיון לספר סיפורים למשפחה שלי, דברים שהם לא ראו. סבתא שלי הייתה קוראת הניו יורק פוסט ותמיד קראתי את הטור של 'חדשות מוזרות' וסיפרתי על כך למשפחה שלי - קצת קיבלתי את ההנחה שאני זה שהם הגיעו אליו כדי לגלות משהו. ידעתי מי הן ברברה וולטרס ודיאן סוייר ולסלי סטאל - הן היו המודלים שלי לחיקוי. קייטי קוריק הייתה האליל המוחלט שלי. אבל כרגע, גם לי וגם לדניאלה, שרה בלייקלי מספאנקס מרתקת את שנינו. מעולם לא פגשנו אותה - היא מאוד חמקמקה, אנחנו לא יכולים למצוא אותה. אבל קראנו עליה כל כך הרבה ושניהם כל כך התרשמנו - היא הקימה את האימפריה עם 5,000 דולר ועדיין מחזיקה ב-100 אחוז מהחברה שלה. זה יהיה כל כך כבוד לפגוש אותה.
דניאל : כן, כשהתחלנו הסקים , הכנו רשימה של, כמו, 50 אנשים שרצינו לפגוש שחשבנו שיעזרו. לפני כחודש עברנו על הרשימה וזה היה מדהים לגלות כמה אנשים התמזל מזלנו לפגוש ולשמוע את הסיפורים שלהם, וכמה אנשים היו מוכנים לעזור לנו. אנשים כמו אופרה, שרה ג'סיקה פרקר... אנשים שגדלת לצפות בהם בטלוויזיה ולהעריץ עכשיו, לא רק קוראים אותנו כל יום אלא ממש תמכו בנו בניסיון לעשות משהו אחר.
דניאל : זה היה קשה כי כשהתחלנו את לימודינו אחרי הקולג', שנינו רצינו לעבוד בתעשייה אבל ראינו שהעבודות ומסלול הקריירה שתמיד שאפנו לקבל אולי לא יהיו שם באותה צורה בחמש הבאות עד 10 שנים. סיימנו את הלימודים ב-2008, השוק לא היה נהדר, העבודות נעלמו, ולראות את זה ממקור ראשון היה ממש מפחיד. אבל ראינו את החברים שלנו שהיו כל כך חכמים ועסוקים וחשבנו שצריך להיות להם דרך קלה יותר לקבל את החדשות שלהם כל יום. רצינו ליצור מקור חדשותי שבאמת דיבר איתם ונתן להם את החדשות שלהם בצורה שתתאים לשגרה שלהם ושהם היו רוצים להתעורר כל בוקר.
קרלי : שנינו מרגישים מאוד שחלק מהדחף מאחורי האופן שבו נוצר The Skimm היה שחשוב להיות מעוגל היטב! לא משנה מי אתה או כמה אתה משכיל, אתה הולך לאכול ארוחת ערב קבוצתית בשלב מסוים ואנשים ידברו על משהו ואתה לעולם לא רוצה להיות האדם עם המבט הזה על הפנים שלהם, כמו, אין לי מושג מה אתה אומר. אם זה על הקרדשיאנס או אם זה על סוריה או אם זה על בחירות, אתה רק רוצה לדעת. גם היום, הניוזלטר שכתבנו כלל את בלייק לייבלי שילדה לכאורה תינוק, כי זה משהו שאנשים הולכים לדבר עליו. אז אני אקרא ספר מחזה פוליטי וה ניו יורק טיימס , אבל אני תמיד הולך ל People.com גם.
דניאל : מדובר בהסתכלות על כל מה שקורה. לפני שהתחלנו את The Skimm, תמיד דיברנו עם אנשים שהיו סופר חכמים אבל היו באים אלינו ואומרים, מה קרה היום? הייתי כל כך עסוק. והיו להם שאלות ממש בסיסיות שהם לא קיבלו ממקור חדשות יומי, אז היינו מקור החדשות היומי שלהם. פשוט היינו מתבדחים תמיד, כמו, יום אחד, נתחיל משהו. אף פעם לא אמרנו מה זה. אף פעם לא אמרנו איזה חלל זה ממלא... זו הייתה בדיחה. ואז, ללא ספק, שנינו סבלנו מהמשברים הקטנים של רבע החיים שלנו, האם אני הולך לתיכון? מה אני עושה.
נשים באמבטיה
קרלי : היו לנו כל ספרי בית ספר שיכולים להיות לך על מדף הספרים שלנו, וגרנו יחד בדירה קטנה מאוד, שבה התראינו כל יום וזה היה תזכורת פיזית של, כאילו, מה אתה הולך לעשות? עשה את הדרך שלך. אז זה היה כמו, בסדר, בוא ננסה את זה. ואז, התחלנו לבטא מה הרעיון, ושנינו פשוט ידענו באופן אינסטינקטיבי מה זה. רצינו ליצור מקור חדשותי שבאמת דיבר לאנשים חכמים ועסוקים ונתן להם את החדשות שלהם בצורה שתתאים לשגרה שלהם. אף פעם לא באמת עבדנו על חידוד קול, זה פשוט קרה. זו הייתה באמת חוויה חוץ-גופית, וזה הגיע לנקודה שבה פשוט הייתה לנו הזדמנות ועזבנו את העבודה שלנו והתחלנו כמה ימים לאחר מכן. זה נשמע מטורף כשאתה מספר לציר הזמן, אבל זה פשוט קרה כל כך מהר.
דניאל : כן, שנינו הלכנו יחד לשיעור ב אסיפה כללית , כששנינו עדיין עבדנו ב-NBC, וזה היה על איך למצוא את השותף העסקי והרשת שלך - כנראה הדברים היחידים שכבר ידענו! אבל אחרי השיעור, ניגשנו למורה ובסופו של דבר הלכנו איתו לקפה וסיפרנו לו על הרעיון והוא אהב את זה. הוא אמר לנו שהדרך היחידה שנכשל היא אם לא ננסה. אז זה נתן לנו קצת מומנטום. אבל זה היה גם חיוני שיהיה לנו ניסיון עבודה אמיתי שיגבה אותנו. שנינו התחלנו לעבוד מוקדם.
דניאל : כן, ההתמחות הראשונה שלי הייתה ב-MSNBC ולמעשה קיבלתי את זה רק בגלל שמישהו נשר ברגע האחרון. הוכנסתי ליחידת האינטרנט הזו כי אז אף אחד לא רצה לעבוד ביחידת האינטרנט, אבל זה בסופו של דבר היה פנומנלי כי למדתי הרבה ממה שאני עושה עכשיו. דברים כמו להסתכל על כל השקעים האחרים כדי לראות על מה הם כותבים ואז לכתוב את הקטעים שלי. ואתה יודע, להרכיב סיכומים לכל המפיקים בפועל ולשבת בפגישות תכנון. זה היה הטעם הראשון שלי מהחיים האמיתיים, וידעתי שאם אעבוד מספיק קשה, אוכל למצוא עבודה שם. וזה מה שבסופו של דבר קרה!
קרלי : הראשון שלי היה כנראה גם ההתמחות הכי בלתי נשכחת - זו הייתה היחידה המיוחדת ב-NBC. אם היו חדשות טובות או אם זה היה אירוע מיוחד, כמו יום נישואין ל-11 בספטמבר או שיגור של מעבורת חלל, זו הייתה הקבוצה שסיקרה את זה. אז זה היה איזון ממש טוב של אדרנלין ותכנון. אני חושב שעבדו שם שישה מפיקים בכירים שהיו באמת הכי טובים בעסק, הם היו שם לנצח ועבדו על כל תוכנית גדולה שאפשר לעבוד עליה, והיו בקבוצה הזו כי הם היו כל כך מוכשרים. ואז, היינו אני ועוד מתמחה אחד. עשינו הכל, החל מהדברים של הניהול ועד להיכנס לחדר הבקרה ועד להדפיס תסריטים עבור עוגנים שאפילו לא יכולתי לנשום מסביב, הייתי כל כך עצבני. הבסיס של, כאילו, מי אני במקום העבודה הגיע מהם. אני זוכר שבפגישה הראשונה שלי, נכנסתי בלי מחברת והבוס שלי אמר לי 'אני אף פעם לא רוצה לראות אותך בלי מחברת'. אז עכשיו תמיד יש לי מחברת או טלפון לרשום עליו ביד , וזה משהו שנטמע בי בגלל זה. סתם דברים כאלה - הם לימדו אותי איך להיות המקצוען שאני רוצה להיות.
דניאל : העניין הוא שאתה לא בהכרח צריך להקים חברה משלך ישר מהקולג' או אפילו לחשוב על זה אבל הייתי ממליץ לכל אחד להקדיש זמן רב לנטוורקינג ולהקדיש זמן רב לדבר עם אנשים ולנסות קבל ניסיון עבודה אמיתי בעבודה שאתה רוצה.
קרלי : זה עדיין קשה לעשות את זה בפעם הראשונה, במיוחד להיות צעיר. אני חושב שקיבלנו הרבה דחיפה לאחור כשהתחלנו בסביבה וסוג הציפיות שאנחנו צריכים לעצמנו, כמו ובכן, אתה רק בן 26 או 27, יש לך הרבה זמן לפניך. אבל אני חושב שמותר לך לחלום בגדול ואם אתה עובד קשה כדי לעשות את זה, אף אחד לא צריך לשים לפניך מחסום כביש מכל סיבה שהיא. לעולם לא אגיד למישהו אחר, אתה צעיר, אל תדאג. אם אתה רוצה לעבוד, אז כל הכבוד לך. תעשה את זה.
- כפי שנאמר ל-ITG
דניאל וייסברג וקרלי זקין בצילום טום ניוטון. הירשם ל- הסקים כאן .