המקצוען

ההורים שלי מקווינס, אבל גדלתי בשוודיה. אחר כך עברתי ללונדון. הייתי בן שש-עשרה, שבע-עשרה, והתרחש שם סוג כזה של פופ חדש-רומנטי. היה לי שיער שחור ולבשתי שפתיים אדומות, אייליינר שחור, וגם היה לי סוג כזה של מזוייף. בלונדון של שנות השמונים המוקדמות, זה היה מאוד, כאילו, היית פאנקיסט, או שהיית סקיני, או היית משהו - לכולם היה הרבה יותר חוש אופנה מאשר בכל מקום אחר, הייתי חושב. אלא אולי בניו יורק. איפשהו בדרך החברה הכי טובה שלי הלכה לבית ספר לאיפור, אז החלטתי ללכת לבית ספר לאיפור. בעצם לא ידעתי שזה משהו שאתה יכול לעשות. אתה יודע למה אני מתכוון? הייתי כמו, 'זו עבודה? מגניב! זה נשמע טוב.' בעצם, תאמינו או לא, הלכתי קודם לבית ספר לפנטומימה. רציתי להצטרף לקרקס. למדתי עם המורה של מרסל מרסו בפריז. אבל תמיד ידעתי שלא תהיה לי עבודה נורמלית, לעולם. אני חושב שזה היה כמו, 'אוי, טוב, אם אני מתאפרת, תמיד יכולה להיות לי עבודה'. קרא עוד

אני ילדה מפלורידה, נולדה וגדלה. למדתי בתיכון שהיה מאוד מונע בספורט, אבל תמיד הסתובבתי בסטודיו לאמנות. הייתי מבלה את סופי השבוע שלי במוזיאונים אקראיים או בחנויות ספרים ישנות. תמיד הייתי הילד הזה, וזה היה חלק מהסיבה שרציתי ללכת לניו יורק. בסופו של דבר למדתי תולדות האמנות כי זה מה שאהבתי. לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות עם זה. רק רציתי להיות בניו יורק. קרא עוד

כשאנחנו מתכוננים להשיק לעולם את ניחוח הבכורה שלנו, Glossier You, זו נראתה כמו הזדמנות טובה להרים מעט את המסך - גם לגבי פיתוח ניחוח בכלל, וגם על הבשמים שמאחוריך. אומנות ייצור הבושם היא אמנות קשה, ועבדנו עם כמה מהטובים בעסק. עובדה מהנה: הם כבר האף מאחורי כמה מהריחות האהובים עליך (סנטאל, מישהו?). אבל ניחוח הוא יותר מסתם ריח. המשך לקרוא, ולו רק כדי לשים פנים לריח... קרא עוד

תמיד הייתי בעניין של שמנים, אבל אף פעם לא חשבתי לעשות משהו. אחר כך הייתי באירופה עם Laeticia [Casta] ויום אחד הלכנו לחנות טבע; רצינו ליצור משהו שנוכל להשתמש בו בעצמנו. ובעלה חזר הביתה ואמר 'מה זה הריח הזה לעזאזל? זה מסריח מהמעלית לדירה!’ בכל מקרה זרקנו את זה וזה היה די מצחיק. אבל כשחזרתי לניו יורק, חשבתי, אני פשוט הולך לחנות טבע ולקנות שמנים שעקבתי אחריהם - כמו ארגן ממרוקו וקלנדולה מדרום אפריקה, וחשבתי היי, אני אני רק הולך לחבר את כל זה ביחד ואולי זה יעבוד. קרא עוד

דניאל וייסברג: שנינו בני 28. גדלתי במרכז העיר שיקגו. תמיד הייתי סוג של נרקומן חדשות - כשגדלתי בשיקגו, באמת קשה לא להיות מעורב בפוליטיקה, אז זה היה חלק גדול מהשיחה שלנו בשולחן האוכל וזה גרם לי להתעניין במה שקורה בגיל ממש מוקדם. נסעתי ממש מחוץ לבוסטון לקולג', לטופטס, ללמוד לימודים אמריקאים ואנגלית. לאחר שסיימתי את הלימודים, הלכתי לעבוד ב-NBC News בוושינגטון הבירה במשך כשנתיים, ולאחר מכן, עברתי לניו יורק ועבדתי עבור MSNBC. ואז הפכתי לשותפות עם קרלי - אבל למעשה נפגשנו לומדים בחו'ל בקולג', ברומא! קרא עוד

״אמא שלי מהודו, ואבא שלי חצי סקוטי, חצי צרפתי קנדי. נולדתי בשוודיה - חייתי שם כילד, ואז גדלתי בכמה מקומות. ביליתי חלק ניכר מהזמן בטורונטו, קנדה. אז אני מניח שהמבטא שלי הוא שוודי... או צועני. [צוחק] זה מכל מקום. סיימתי את התיכון בניו יורק. אחר כך למדתי בבית ספר לעסקים באוניברסיטת ריירסון בטורונטו, אחר כך עברתי לפוליטיקה, ואז עברתי לעיצוב פנים. ואז עזב את הקולג' לשחק כדורסל מקצועני. ואז זה לא ממש הסתדר אז עזבתי והלכתי לבית ספר לאמנות בשטוקהולם. עשיתי תואר באמנויות יפות; עשיתי ציור ופיסול, היסטוריה, צילום ועוד כמה דברים שונים. ממש נכנסתי לציור - אקריליק - אז זה מה שחשבתי כשסיימתי את הלימודים. ואז פגשתי בושם בפעם הראשונה. מיד לאחר סיום הלימודים... וזו באמת הייתה ההיכרות שלי. קרא עוד

'גדלתי בפנסילבניה, כשעה מניו יורק. תמיד עסקתי באופנה - רציתי ללכת ל-FIT כי אחותו הגדולה של חבר שלי הלכה לשם. אני זוכרת שחזרתי הביתה ואמרתי להורים שלי שאני רוצה ללכת לשם והם צחקו עלי כולם במשפחה שלי מורים או פרופסורים, אז חשבתי שכנראה אהיה ספרנית או משהו. ולא ידעתי איך להפוך אופנה לעבודה או איך זה יכול להיראות. קרא עוד

מיד לאחר אזכור קצר של Kat Von D, ולפני דיון על האתיקה של מסע הפרסום של Mountain Dew 2028, המעודד בני נוער לדיו קודי QR על המצח שלהם, ספרי הקעקועים של העתיד יקדישו פרק שלם לאופנה הדקיקה טקטים של עכשיו. העיצובים העדינים והמדויקים בשחור-אפור, המפורטים מאוד ברמה של ציור בעיפרון של לאנגלי פוקס, מייצגים גל חדש של קעקועים. כזה שמקובל וטעים יותר מאשר, נגיד, חתיכת חזה קוצר קודרת, או המילים אתה הבא, ששרבט מתחת לפגיון על צווארו של בחור. והם מעודנים ודי יפים, תחושה שונה לגמרי מהחומר המצויר של השנים האחרונות (דמויות מצוירות בפועל, אם אתה מארק ג'ייקובס, ואז רק מבחינה סגנונית אם עברת שלב פודי מעט צעיר והיפסטרי - אז. הרבה. פיצה.). הם צנועים במיקום שלהם (תחשבו על הקעקועים של ארין ואסון, שאינם נראים אם היא פונה אליכם ישר), ויש להם תחושה אמנותית, 'אוצרת'. קרא עוד

החיים שלי עם יופי... בואו נראה. כלומר, הדבר שהייתי אומר הוא שתמיד רציתי להיות סופר. לא התעניינתי במיוחד ביופי. מה שגיליתי כשהפכתי לסופר הוא שכולם מתייחסים ליופי. אתה יודע, אפילו האדם שאוהב, 'אני אף פעם לא מתאפרת, אני לגמרי טבעי', יש לו הרבה ניוטרוג'ינה, הרבה קליניק, אתה יודע. וזה משהו שבו אנשים ידברו על עצמם ברמה הרבה יותר אישית. כשהייתי באל, הייתי מראיינת סלבס ואם רק תשאל אותם שאלה כמו 'אז, עם מי שכבת?' הם לא יענו לך. אבל אם אתה אוהב, 'מתי בפעם הראשונה ניסית אייליינר?' הם יהיו כמו 'טוב...' והם יגידו לך משהו די אינטימי על עצמם. זו דרך שאנשים מתחברים. כאילו אם אתה בחדר כושר ואיזו בחורה שמה מסקרה, איזו בחורה אחרת אומרת, 'מה זאת המסקרה הזו? אוי אלוהים, זה כל כך טוב!’ אנשים מאוד נדיבים אחד עם השני לגבי יופי. זו דרך שבה אנשים מזהים את האנושות אחד בשני, בצורה מוזרה. כלומר, אנשים יכולים להסתכל על יופי והם יהיו כמו 'אה, יופי הוא הסיבה שכולם מעונים ואומללים בחברה שלנו', אבל יחד עם זאת זו הדרך שבה אנשים מתחברים בכל תרבות. זה דבר שקל לכתוב עליו מסיבה זו. אתה יודע? זה תמיד רלוונטי. לכולם תמיד אכפת! הם רוצים להיראות יפה יותר - כולם עושים זאת! קרא עוד

גדלתי בפריז. אני לא יודע בדיוק מה עניין אותי בשיער. אין לי מושג. מעולם לא התעניינתי בשיער שלי, יותר מכל אחד אחר בגילי. לאבי היה חבר שהיה ספר - מספרה לגברים. אבל אני לא יודע שיש לו השפעה עליי. הדבר הטוב היה שאמי עבדה במרפאה וטרינרית ואחת הלקוחות שלה הייתה אחת האחיות קאריטה. הן היו שתי אחיות, מריה ורוזי, ולרוזי היו חיות. אני מניח שהם היו פודלים קטנים. וכשבחרתי להיות מספרה, אמא שלי אמרה, 'אוי, אני הולכת לדבר עם רוזי קריטה ולראות אם את יכולה לעשות את החניכה שלך שם.' וזו פחות או יותר הדרך שבה התעסקתי באופנה. קרא עוד

זה השבוע הבריטי עכשיו ב-ITG. למה? למה לא! אבל גם כדי לחגוג את ההשקה בבריטניה של Glossier. ראה זאת כברכת פנים חמה ועריכה לכל החברים החדשים שלנו בבלייטי. החל בויקטוריה בקהאם, נשתף סיפורים מהבריטים האהובים עלינו - בתוספת כמה תגליות שגילינו בעצמנו. הישאר מעודכן... Cheerio! קרא עוד

'גדלתי בברונקס, בהאנטס פוינט ליד שוק הבשר. סבא וסבתא שלי מספרד וקובה, אבל אמא שלי מניו יורק ואבא שלי מג'רזי - היה לו בודהה. ואמא שלי עבדה בשביל דבק חברה שמוכרת דבק לבתי ספר לא היה להורים שלי הרבה כסף, לא קיבלנו מגזיני אופנה או משהו אחר, ואחותי קיבלה את המקבילה של טייגר ביט היה בערך בן 15, החברים שלי התחילו לקבל שבע עשרה. זה היה כשהתחלתי לראות אופנה. קרא עוד